<h1>סמ"ג לאוין סימנים ע'—ע"ה</h1>
<h2>דף עז:</h2>
תנן בפרק משילין (ביצה ל"ו ב') כל שחייבין עליו משום שבות משום רשות משום מצוה בשבת חייבין עליו ביום טוב, כלומר כל דבר שבות שאין בו מצוה כלל או דבר רשות שיש בו קצת מצוה או דבר שיש בו מצוה ממש וחייבו חכמים לשבות מהן בשבת כמו כן חייבו חכמים לשבות מהן ביום טוב (ע"פ רש"י שם), אלו הן משום שבות לא עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה ולא שטין על פני המים ולא מטפחין ולא מספקין ולא מרקדין, ואלו הן משום רשות לא דנין ולא מקדשין, ובתוספתא (ביצה פ"ד ה"ג) מוסיף ולא מגרשין, אמנם בפ' הזורק (גיטין ע"ז ב') מוכיח שהתירו לגרש בשבת במקום שיש לחוש שמא תזקק ליבם (שם תד"ה ותיזיל), ולא חולצין ולא מיבמין, ואלו הן משום מצוה לא מעריכין ולא מחרימין ולא מגביהין תרומה ומעשרות, כל אלו ביום טוב אמרו קל וחומר בשבת, וטעם כולם מפרש שם בגמרא. ופירש רבינו שלמה, מטפחין יד על יד, מספקין כף על ירך, ובירושלמי (ביצה פ"ה ה"ב) לא משמע כן דקאמר עלה, לא מספקין סיפוק שהוא מחמתו כמו דאת אמר (במדבר כ"ד ט') ויחר אף בלק אל בלעם ויספוק כפיו, ולא מטפחין טפוח שהוא לרצונו. משמע דשניהם יד על יד אלא שזה מחמתו וזה לרצונו, וכיון שעושין להשמעת קול גזרינן שמא יתקן כלי שיר, מיהו כפירוש רבינו שלמה נמי אשכחן קרא דכתיב (ירמי' ל"א ח') ספקתי (ידי) על ירך. תו גרסינן בירושלמי (שם) בהילולי דרבי שמעון ברבי הוו מטפחין אחורי ידיהון בשבתא עבר רבי מאיר ואמר רבותינו הותרה שבת שמע רבי ואמר מי הוא זה שבא לרדותינו בביתינו שמע רבי מאיר קליה דרבי וערק נפקי פדיי בתריה, פירוש פדיי פוצעים, אפרח קדליה, פירוש נפל כובעו בברחו, וראהו רבי מאחוריו בלבד ושוב לא ראהו, משמע שמתיר רבי דבר זה, ובמסכת נדה (י"ד ב') משמע שיש לסמוך על דבריו משום דהוו שכיחי רבים גביה ומחדדו שמעתתיה. עוד מסיק שם על משנתינו שלמעלה לא דנין כו' וכולן שעשו אף מזידין מה שעשה עשוי אף בשבת, ושמעינן מינה מאן דעבר ואקני מקרקעי או מטלטלי הקנאתו הקנאה (רי"ף ביצה כ' ב'). וההיא דאין מקדשין מוקי לה בפרק משילין (שם) כשיש לו אשה ובנים, משמע שאם אין לו מותר, וקצת משמע בירושלמי דיומא פרק קמא (ה"א) דבכל עניין אסור לקדש אשה בשבת, דמפרש טעמא דאין מקדשין משום דנמצא כקונה קניין בשבת (עי' תו' שם ל"ו ב' בד"ה והא) והדר מסיק אמר רבי מנא הדא אמרה הלין דכנסין ארמלן צריך לכונסן מבעוד יום שלא יהא כקונה קניין בשבת, ומיהו ההוא נמי איכא לאוקומי בשיש לו אשה ובנים (ביצה שם תד"ה והא ע"ש), וכתב ר"ת בתשובתו (ספר הישר תשו' סימן י') כי בדוחק גדול התירו לקדש בשבת ולא היה מורה כן הלכה למעשה, ובהא פליג הירושלמי על תלמוד שלנו דהתם מפרש טעמא דאין מקדשין משום קונה קניין דהיינו משום דכתיב (ישעי' נ"ח י"ג) ממצוא חפצך ודבר דבר, ובגמרא שלנו (ביצה ל"ז א') מפרש וכולהו מ"ט גזירה שמא יכתוב.
